יד ביד לאורך כל הדרך – סיכום תקופה משותפת

רוית היקרה,
כן, מסתבר הגענו לסוף וסיימנו (טוב כמעט...) את הלימודים אך ללא ספק עבורנו זו תחילתה של חברות נפלאה וארוכה.
כשפתחנו את הבלוג כפרויקט לימודי לתואר הנכסף, שתינו היינו אובדות איפשהו בהתחלה. זו הייתה מטלה לא פשוטה הטומנת בחובה חשיבה ביקורתית, רפקלטיבית, רשמים והתנסויות אך בעיקר חשיפה.
החיבור בנינו ללא ספק – היה נפלא.
היה לי העונג לעקוב אחרייך מקרוב ולראות אותך צומחת בחריצות, תבונה והשקעה אך בעיקר בהתלהבות גם כשהצהרת חזור ושנה כי אין לך רקע לנושא התקשוב.

לעניין תהליך הלמידה בבלוג, נהנתי מאוד לקרוא את הפוסטים שלך משבוע לשבוע. הם מעניינים, עשירים, מלאי קישורים מגרים ורלוונטיים ובהחלט נתנו עוד פן נוסף ומעצים לעולם התקשוב.
חלק מהנושאים שהצגת חיזקו בנו עמדות ודעות חלקם ללא ספק ערערו וגרמו לא מעט לשאלות ותהיות וכך מצאתי את עצמי, בזכותך, קוראת ומעמיקה במגוון נושאים שכתבת.
מלהיבים בעיקר היו המקרים בהם שיתפת אותי ואותנו בכמיהה שלך לשילוב אמיתי של עולם התקשוב בגן הילדים (בעיקר שלך), דבר שהכניס אותנו, בדיוק כמוך, לחשוב, לתהות, לבדוק ובעיקר לחלום!

כאן המקום וההזדמנות לומר לך תודה על תגובותייך והתייחסותך בעיקר לפוסטים שלי כעמיתה מלווה. לא פעם הבנתי דרכם שאני לא לבד במערכה וכי תחושותיי, דעותיי ו/או רעיונותיי שזורים ופזורים גם אצל עמיתים אחרים.... וזו לכשעצמה הייתה נחמה!

ציינת בפוסט הסיכום שלך שאת יוצאת מצוידת בכלים אל העולם הרחב – אכן, אני בטוחה שיפתחו בפנייך כל הדלתות! העזת, למדת, הכרת והתנסית מתוך רצון אמיתי להביא את השינוי כאן ועכשיו.

אז רוית, תודה!
לעולם אל תוותרי על החלומות והכמיהות שלך – הם ייחודיים לך בדרך מימושם!
.
"ברגעי ההצלחה שלך, אני מאחלת לך הר גבוה יותר לטפס עליו,
ים רחב יותר לצלוח אותו, אתגר קשה יותר להתגבר עליו,
שהרי המסע אל הפסגה, גילוי חופים רחוקים, הדבקות במטרה,
הם שהופכים אותך לאדם כה מיוחד כפי שהנך כיום..."
(קל דניאלס)

דרך צלחה ומסע מרתק מעתה.....!!

אוהבת ומעריכה,

אריאל מויאל
עמיתה מלווה.