ילדי הפייסבוק

בשבת האחרונה שודרה בערוץ 10 כתבה על ילדים מכורים לפייסבוק - הם מבלים כל דקה פנוייה בזמנם לגלישה בפייסבוק. הילדים לא מסוגלים לדמיין את חייהם בלי הפייסבוק.

העולם האמיתי הופך פתאום למעניין הרבה פחות.

הילדים מתכתבים עם חברים, משתתפים בחוויות, מגיבים לתמונות - זה הדיבור החדש.

5 שנים בלבד נדרשו לפייסבוק כדי לכבוש מעל 500 מיליון משתמשים ברחבי העולם. מאז שהפייסבוק עבר לעברית יותר ויותר ילדים זונחים את הצאטים המיושנים ועוברים לפייסבוק. כמעט 70% מהילדים בגילאי 7-13 מתחזקים חשבון בפייסבוק ומבלים בו שעה - 6 שעות.

בגלל הפייסבוק הילדים בקושי נפגשים, מעדיפים לדבר עם הרבה יותר ילדים דרך הפייסבוק.

ישנם הרבה הורים שלא יודעים מה זה פייסבוק, מעטים מהם מתקרבים לרמת ההתמצאות של הילדים שלהם.

כיום נפתחו סדנאות להורים להכרות עם הפייסבוק שם מקבלים הסבר לגבי: הקיר, קבוצת החברים המחוברת לצט, לייק ועוד.

מה שמניע את ההורים לגלות עניין בפייסבוק זה בעיקר דאגות: שהילדים לא ידעו עם מי להתחבר ולדבר ואף לעיתים להפגש, סכנות מפדופיליה, תמונות ומידע שלא מתאים לילדים.

בפייסבוק ישנם הטרדות של ילדים אחד כלפי השני, ילדים מארגנים חרמות, הטרדות, הפצה של שמועות, העלאת תמונות מביכות ועוד.
הילדים לא חושבים על התוצאה של מעשיהם. לכל הדברים האלה יש משמעות גדולה ומועצמת מכיוון שבאינטרנט ברגע שאחד יודע = כולם יודעים. בחיים האמיתיים להפיץ שמועה - מוגבל וקשה יותר.

גם המורים נמצאים תחת מתקפה ילדים פותחים קבוצות נגד מורים - מקרים כאלה לפעמים נגמרים רק במעורבות המשטרה.

אני מכירה באופן אישי ילד שהוטרד והושפל קשות בפייסבוק ולאמו זה התגלה לגמרי במקרה , ורק לאחר הגשת תלונה במשטרה העניין הופסק.

ישנה עוד סכנה: ילדים שפורצים לפרופילים של ילדים אחרים וגונבים להם את הזהות, כדי שהילד יקבל את החשבון שלו בחזרה הם מכריחים אותו לעשות כל מיני דברים ע"י סחיטה ואיומים.

ישנם כמה כללי התנהלות להתנהגות נכונה לילדים בפייסבוק:

1. מומלץ להורים לפתוח חשבון בפייסבוק בעצמם להתנסות להכיר ולהיות לעזר לילדים.

2. לשבת עם הילדים ולהחליט על כללים איך מאשרים חברים. מי זה חבר שאני מאשר אותו ומי זה חבר שאני לא מאשר אותו.

3. הגדרות הפרטיות של הפייסבוק - להכנס ולהכיר מה אפשר לעשות שם.

4 לבקש עזרה כשנמצאים תחת איומים , חרם, וכד'.



צריך לזכור כמובן שפייסבוק זה לא רק דברים רעים. אמנם יש סיבות להיות ערניים אבל יש לזכור שפייסבוק הוא בסה"כ עוד דרך תקשורת עם יתרונות לא מעטים: מאפשר לילדים לשמור על קשר עם חברים רחוקים נותן במה גם לילדים שלא ניחנו בכישורים חברתיים.

אני מכירה בפייסבוק גם את הדברים השלילים ואף נתקלתי בהם באופן אישי וכמובן שאין להקל ראש בזה, אך מכירה גם את הצד הטוב והכייפי ויודעת שאכן פייסבוק פותח דלתות לילדים שקשה להם חברתית. וגם נהנית באופן אישי מחשבון פרטי.

A LIFE ON FACEBOOK.

מכורים לפייסבוק?
כך ייראו החיים שלכם
"אלכס דרונר", גולש בדיוני, עומד במרכזו של סרטון שפרסם דווקא גולש אחד אמיתי, מקסים לואר, שזוכה כעת למאות אלפי צפיות ברחבי העולם. תחת השם "החיים בפייסבוק" אנו יכולים לראות את התקדמות חייו של דרונר, ושל כולנו בעצם, ברשת החברתית הפופולארית
חיים ברשת החברתית: רובנו כבר יודעים איך קשרים נוצרים, נפרמים או נהיים "מסובכים" דרך הפייסבוק. למדנו להבין, מתמונות או ממילים, מה קורה בחיים של החברים שלנו - אפילו אם הם לא באמת חברים שלנו.
סרטון קצר שפרסם גולש בשם מקסים לואר ביוטיוב, רץ בימים האחרונים ברשת ותופס תאוצה. הסרטון מסכם את חייו של אדם בדוי אחד, אלכס דרונר, מהרגע שנרשם לפייסבוק ועד ל...טוב, לא נגלה לכם את הסוף.בסרטון, החל מרגע הירשמותו מוסיף אלכס עוד ועוד חברים, מעלה תמונות וגם, כמה משמח, נרשם כ"נמצא במערכת יחסים". אך זה לא נמשך זמן רב, מפני שנשמה טובה תייגה את הבחור בתמונה בה הוא נראה מתנשק - ולא עם החברה שלו. מאז לבבות בדף של אלכס מתחברים ונשברים, רק כדי להתחבר ולהישבר מחדש.

בעוד שבכל העולם נחשפים מיליונים לסיפור ההקמה של ענקית האינטרנט "פייסבוק" באמצעות סרט הקולנוע "הרשת החברתית", המציג את המייסד מארק צוקרברג באור לא-מחמיא-במיוחד עושה רושם שבפייסבוק עוסקים בדברים אחרים לגמרי ומתכוונים למשוך כותרות וגם אש כבר השבוע. פייסבוק הזמינה הלילה את עיתונאי הטכנולוגיה המובילים בכל העולם למסיבת עיתונאים חגיגית שתתקיים ביום שני הקרוב ובמרכזה "הודעה משמעותית". בחברה סירבו לגלות את פרטי האירוע הצפוי ולספק פרטים נוספים על ההודעה הצפויה - אך ההזמנה למסיבת העיתונאים עוצבה כתיבת ההודעות הנכנסות של הפייסבוק בצירוף תוספות חדשות ומיוחדות מה שמיד העלה את החשד כי מדובר בהשקת הפרוייקט הסודי של החברה עליו עומלים בפייסבוק כבר מספר חודשים תחת השם הפנימי "The Gmail Killer" ("מחסל הג'ימייל", בתרגום חופשי). מטרת המהלך, על פי הדיווחים בבלוג הטכנולוגיה המוביל טק-קרנץ' ואחרים, היא לנקז אל פייסבוק את כל פעילות הדואר האלקטרוני של מיליוני המשתמשים בפייסבוק ובכך להשיג יתרון אסטרטגי מכריע אל מול המתחרה גוגל . פייסבוק כבר רשמה הישג מוקדם יותר השנה כשהצליחה להתמודד בהצלחה רבה מול הניסיונות של גוגל להתחרות ביישומי הרשת החברתית שלה באמצעות השקת "גוגל באזז" שלא נחלה הצלחה כמצופה.

מחשב בכיתה זה כבר לא מספיק

בחוברת הד החינוך האחרונה "אל המאה ה-21 " קראתי כתבה קצרה בה טוען ביל גייטס:
"מחשב בכיתה זה כבר לא מספיק".
קרן ביל ומלינדה גייטס הכריזה על יוזמה חדשה - "אתגרי החינוך של הדור הבא".
הקרן תחלק מלגות בשווי 20 מיליון דולר למפתחי טכנולוגיות שיסייעו לסטודנטים, בעיקר מיעוטי אמצעים, לסיים את לימודיהם ויכינו תלמידי תיכון ללימודים אקדמיים.
בפוסט שפרסם גייטס באתר קרן התרומות שלו הוא מסביר כי מטרתה של היוזמה לזהות את השימושים המבטיחים ביותר בטכנולוגיה בחינוך ולהרחיב אותם כך שיגיעו ליותר תלמידים, מורים ובתי ספר.
"מחנכים רבים" מתרגשים מתפקידה של הטכנולוגיה בחינוך. מיליארדי דולרים הושקעו בהכנסת מחשבים לכיתות הלימוד, אבל המהפכה שחוללה הטכנולוגיה במערכות אחרות (עסקים , ממשל, בריאות) עדיין לא התרחשה בבתי הספר.
חשוב להכניס מחשב לכיתה ומחקר בבתי הספר אבל זה כבר לא מספק.
מה שנחוץ עכשיו הוא יצירתיות ופתרונות חכמים חדשים.
כל מורה היה שמח להיחשב מורה המטפח חשיבה יצירתית, האתגרים חסרי התקדים שהחברה שלנו ניצבת לפניהם, הכלכלה המבוססת על יצירתיות והתרבות המוקירה יצירתיות, כבר הכריעו לטובת חינוך ליצירתיות. המציאות התזזיתית שבה אנו חיים הופכת את דפוסי החשיבה השגורים ללא רלוונטיים ומאלצת אותנו לפתח דפוסי חשיבה יצירתית. אין כמעט תחום בחיינו - מדיניות, ניהול, עבודה, משפחה, אפילו הוראה - שבו אפשר לנוח על הליכים ופתרונות שהומצאו בעבר.
חינוך ליצירתיות כרוך בשינוי עמדות שכליות ורגשיות של המורים והתלמידים שכן היא דורשת פתיחות לרעיונות "מוזרים" ונכונות להסתכן בפריצות דרך. חינוך ליצירתיות ולחשיבה יצירתית מתחיל בנכונות וביכולת של המורה להקשיב לכל תלמיד ולתמוך בניסיונו ליצור מחשבות ומעשים יצירתיים, גם כאשר הם נראים לו מוזרים. תמיכה שקטה בהבזקים יצירתיים ראשוניים של תלמידים היא אולי הדבר החשוב ביותר שמורים יכולים לעשות כדי לעודד את תלמידיהם להעז להיות מה שהם יכולים ונוטים להיות - יצירתיים.

וויקי

בקורס שיטות וכלי חיפוש מתקדמים / ד"ר הסגל אלון
התבקשנו לבחור מושג מתחום התקשוב ולכתוב בוויקי.
ה - wiki (ויקי) היא מערכת אינטרנטית המאפשרת בנייה של מאגרי מידע בה התוכן נכתב ונערך במשותף על ידי הגולשים. (במקרה שלנו המידע ייבנה על ידי תלמידי הקורס). כל אחד יכול ליצור טקסט חדש וכן לעדכן, להוסיף או למחוק טקסט שמישהו אחר יצר. המערכת כוללת מספר כלים המאפשרים לבצע פעולות על הטקסט, כגון: לקרוא אותו, לערוך אותו, לסמנו למעקב או לראות את ההיסטוריה שלו.
מה בויקי?
תוצר אחד משותף: הוויקי היא סביבת המאפשרת עבודה של מספר משתמשים על יצירה משותפת אחת. זאת בשונה מפורום בו הסטודנטים שולחים הודעות למאגר משותף, כשאלה מוצגות ברצף אחת אחרי השניה. כאן יוצרים הסטודנטים תוצר אחד משותף שמשתכלל תוך כדי שיתוף פעולה מתמשך ביניהם ומבלי לפגוע באחידות התוצר הסופי.
כולם יוצרים ועורכים: על פי הפעילות שהוגדרה בוויקי, כל אחד מחברי הקבוצה יכול לתרום ליצירה באופן דמוקרטי – ליצור טקסטים חדשים ולעדכן טקסטים קיימים שסטודנטים אחרים העלו למערכת.
דיון על היצירה: המערכת מאפשרת לקיים שיחה (מעין פורום) לכל דף במערכת. כך הסטודנטים יכולים לדון על הטקסטים שהועלו לוויקי ולנמק את השינויים שביצעו בתוצר, וכן המנחה יכול לתת משוב על העבודה מבלי לפגוע ולהתערב ביצירה המשותפת של הסטודנטים.
שקיפות ועקבות של תהליך היצירה (כלי מעקב והערכה ללומד, למלמד ולחוקר): בסביבת הוויקי, הלומדים והמלמדים יכולים לעקוב אחר התפתחות היצירה. תהליך זה נשמר ומתועד ומאפשר בין היתר למנחה הקורס להעריך ולציינן את עבודתו של כל תלמיד. המערכת שומרת את כל הגרסאות הקודמות וכך, ע"י עיון בהיסטוריה, ניתן להבחין ולהפריד את תרומתו האישית של כל סטודנט לתוצר הסופי המשותף. זוהי אולי התכונה החשובה ביותר הקיימת בויקי והופכת אותה למועמדת מתאימה כפלטפורמה למטלות שיתופיות.

http://wiki.mofet.macam.ac.il/index.php?title=%D7%93%D7%A3_%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99
אנו ניצור תוצר משותף בו גם נכתוב על המושג שבחרנו וגם נקשר למושגים שכותבים חברינו.

שיהיה בהצלחה

המורה במרכז

סימסטר אחרון, חזרנו לשגרת לימודים.... אני מאחלת שיהיה בהצלחה .
רציתי לשתף במאחר של ד"ר אברום רותם: מהפיכת התקשוב מורידה מהלך- המורה חוזר למרכז

הפתרון הוא בחינוך, בו המורה הוא במרכז. אך הפעם מורה מקצועי, שבאמצעות טכנולוגית המידע והתקשורת הוא מזמן לתלמידים מסגרת לימודית של סיפוק סקרנות, ערוץ ליצירתיות, ליזמות, לצד הנחיה, דחיפה, עידוד בלתי פוסק, הובלה אם צריך, כשהטכנולוגיה מהווה פלטפורמה אידיאלית לשם כך. דברו רבות על מורה מקוון כיוזם בהוראתו "קהילה מבנה ידע". קהילה לומדת בה במורה קונסטרקטור הלמידה, מנהל העבודה, כשהלמידה נעשית בדרך כלל על ידי התלמידים, בעצמם. אבל בנוכחות מלאה של המורה. הוא מתערב כשצריך, מנחה, ומתווה דרך מדויקת לאלה שאין בכוחם, עדיין, להתוות בעצמם, באחריות אישית אתה דרך.הטכנולוגיה פותחת צוהר ענק, מענה לסקרנות אמיתית, לעידוד ופיתוח אישיות, אך כשהמורה במרכז. מורה ששם את התלמיד במרכז העשייה, מנקודת מוצא של חוזק, מתוך עוצמה פנימית, וגיבוי חיצוני איתן של החברה כולה.מהפיכת התקשוב מורידה מהלך. חוזרים "לדרך הישנה", בה המורה מוביל, מתווה, מאפשר לבעלי כנפיים רחבות להמריא אל-על, ומהווה תמיכה, יד גדולה שתומכת ומרימה לאט, לאלה עם הכנפיים הקטנות יותר, החלשות.ולאלה ואלה מאפשרת הטכנולוגיה, באמצעות המורה המקוון, הבשל, המודע לעצמו, המוסרי, המהווה דוגמה אישית, ולא צל חיוור של איש/ה מוכה ומושפל הן על ידי מערכת החינוך, והן על ידי ההורים והתלמידים.
הכלים הטכנולוגיים השיתופיים הם נפלאים למורה נפלא, במרכז, שיודע ומבין ומכוון.

אולי אם היינו מבחינים כבר בהתחלה כי בעצם לא מדובר במהפכה וגם אין צורך במהפכה אלא בשילוב טבעי של כלים טכנולוגים ותפיסות חדשות להוראה אשר פשוט מתאימות לזמננו - לא היינו מגיעים למצב של היום. העובדה שאנחנו בפיגור בתחום התקשוב לעומת מדינות אחרות לא מחייבת ריצה מטורפת להשלמת הפערים. יש דברים שלוקחים זמן ואינם ניתנים לקיצור - וטוב שכך.
הקונספט שבו התלמיד במרכז הצמיח את התובנות שיש לאפשר לתלמידים ללמוד גם בקצב אישי, להיות רגישים לצרכים שונים של תלמידים ולהתאים להם שיטות למידה ובקיצור - להבין שלא כל התלמידים זהים. מאותה הסיבה בדיוק אני חושב שחשוב לתת למורה את האפשרות לביטוי עצמי, חופש הוראה ויצירתיות גם כשזה נעשה במסגרת התקשוב וכולל שימוש של מורה בכלים טכנולוגים.
אני כגננת הלומדת במגמת תקשוב ולמידה, לא הגעתי עם ידע רב בנושא ולצערי גם לא מיישמת את שלמדתי בשנת לימודים זו (עדיין אין לי מחשב בגן מחכה לו...) מסכימה כי יש צורך לתמוך במורה ולתת לו כלים כדי שיממש את עצמו דרך הטכנולוגיה.

הכתיבה בעידן המחשב

קטע שמצאתי באינטרנט העלה בי כמה מחשבות: זה קרה לפני כמה ימים. הייתי צריך להשאיר אחרי הוראות למישהו. לא יכולתי לשלוח מייל וזה היה ארוך מדי לסמס, אז לא נותרה לי ברירה אלא לכתוב. בכתב ידי. על פתק.
הטקסט לא היה ארוך, אולי 50 מלים, אבל החוויה היתה קשה יותר ממה שחשבתי. קודם כל, גיליתי שהכתב שלי, שתמיד היה נוראי, הפך פשוט בלתי קריא. אז נאלצתי למחוק ולכתוב כמה פעמים. אחרי זה גיליתי שבכמה מקומות הניסוח היה לא ברור. רציתי להיות יותר ברור – אז שוב מחקתי וכתבתי פתק חדש.בסוף הגעתי למה שרציתי – הניסוח היה ברור והכתב היה, נגיד, קריא. אבל מה שעוד קרה הוא שהיד שלי כאבה. זה עבר אחרי דקה ובדקה הזו העדפתי לא להשתמש בה ולתת לה לנוח. הכתב שלי הידרדר, העריכה היתה לי מסורבלת – והיד כאבה.ואז הבנתי: היכולת שלי, ואולי לא רק שלי, לכתוב בכתב יד נשחקה מאוד. לדעתי אני כבר לא מסוגל לכתוב בצורה סבירה – ובניסיון אחד – עמוד של מחברת.
ולא מדובר בלכתוב בלבד כי אם בביצוע כל פעולה שדורשת מיקום של כלי כתיבה ביד וניסיון לשרבט משהו הדומה בצורה כלשהי למה שהתכוונתי אליו, כמו לצייר או לשרטט.
הטכנולוגיות של השנים האחרונות שחקו את כישורי הכתיבה הידנית שלי. זה התחיל עם המחשב, שיצר מהפיכה בכתיבה ועריכה של מסמכים. למי ששכח – כשכותבים ביד, אין עריכה בלי מחיקה ואין copy-paste.

לפני עידן המחשב, המשימה המרכזית של עובדי משרד, תלמידים וסטודנטים הייתה כתיבה, ולכן היה צורך בהתמקדות סביב מיומנויות של אחיזת עיפרון, חיזוק חגורת הכתפיים לצורך ישיבה נכונה וכדומה. בימנו, כולנו יושבים שעות מול המחשב, בין אם בעבודה, החל מעסקים קטנים שמשתמשים במחשב כקופה, מחסני מלאי שמתנהלים כבר שנים בתוכנות במחשב או משרדים. גם בבית, כמובן, בשעות הפנאי - אנחנו מחפשים חופשות מול המסך מבלי לצאת מהבית.

מערכת היחסים של הילדים עם המחשב מתחילה היום בגיל צעיר מאוד. כבר בגיל שנתיים שולטים פעוטות רבים במקלדת ה'קומפי' ובמקלדת הרגילה בלומדות ומשחקים לגיל הרך. המעבר לשימוש במקלדת הרגילה לצורך כתיבה נעשה בגילאי כיתות ד'-ה' בבית הספר היסודי, כשהילדים שולטים בכתיבה, ואצבעות ידיהם ארוכות מספיק כדי להתאים למקלדת רגילה .בשלב הקריטי הזה אין מי שילמד את הקטנטנים הקלדה באופן מסודר, ובמקביל הם מתחילים לשבת שעות ארוכות יותר מול המחשב, בעבודה על שיעורי הבית, בחיפוש באינטרנט וגם במשחק. ילדים שלמדו להקליד בגיל צעיר לא מדווחים על כאבים. קשה מאוד לשנות את ההרגלים לאחר שמתרגלים להקלדה בצורה מסוימת שמשפיעה על כל היציבה מול המסך. הזמן המומלץ ללמוד הקלדה בצורה פורמלית הוא גיל 10, מיד כשמתחילים להשתמש במקלדת לצורך כתיבה".קיימים לא מעט יתרונות במעבר מכתיבה להקלדה. ילדים רבים סובלים משגיאות כתיב, מכתב לא ברור ומכתיבה איטית; כל אלה עלולים להוביל לכדור שלג של עודף מאמץ המושקע בתהליך הכתיבה בשיעור, על חשבון ריכוז וקליטה של חומר חדש. מכאן סלולה הדרך להישגים נמוכים יותר, ירידה במוטיבציה ללמוד וביטחון עצמי נמוך. ילדים רבים שמתקשים בכתיבה מוותרים לעצמם גם על חשבון כישורי למידה אחרים שבהם יוכלו לבלוט. "הקלדה עיוורת מסייעת לתלמידים להתגבר על תוצאות הכתיבה הנמוכות תלמיד ששולט במיומנויות ההקלדה מצליח להסיט את הריכוז מפעולת הכתיבה ומרוכז בחומר הלימודים. הוא מצליח להכין שיעורי בית בחצי מהזמן שייקח לו בכתיבה, ומכאן שהמוטיבציה שלו ללמידה תעלה".
אני כגננת בגן הילדים מעודדת את הילדים לכתוב בכתב ילדי וכמובן עובדת המון על מודעות פונולוגית, אך חושבת שאכן יש צורך ללמד את הילדים הקלדה עיוורת וזאת כדי ללמדם להקליד היטב במחשב ולשמור על בריאותם. יחד עם זאת חשוב מאוד לשלב: בכיתות הנמוכות ללמד היטב את הכתיבה ובכיתות הגבוהות לשלב הקלדה נכונה וזאת כדי להקנות את המיומנויות. כל ילד ע"פ יכולותיו והעדפותיו יבחר בהמשך במה להשתמש.

אליעזר בן יהודה

במלאת 120 שנה לייסוד ועד הלשון העברית ולשם חיזוק מעמד השפה העברית במגזר היהודי הוחלט במערכת החינוך כי שנת הלימודים התשע"א תהיה "שנת השפה העברית"
אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית -הרבה מים זרמו מאז תחייתה המופלאה, והרבה תהפוכות עברה מאז ועד עידן העברית האינטרנטית-סלולרית - הוכחה ניצחת לחיותה וחיוניותה של שפה, שמהיותה כזו, היא מתחדשת תדיר, משתנה לפרקים וסופגת השפעות מפה ומשם.
אבל משהו מתרחש בכל זאת: "העברית היא שפה עשירה, אבל עושרה לא ממומש. שפת הדיבור, ובמובן מסוים גם שפת התקשורת, ענייה יחסית".לכל קבוצה בישראליות המקומית שפה משלה (שפת השנקינאים, הדתיים, הרוח'ניקים, החיילים), אבל כשישראלים נפגשים, הם בוחרים בשפת המיין-סטרים המרכזית, 'שפת ערוץ 2', שהיא שפה ללא עושר וניואנסים. שפה שצריך להבינה מייד. זהו ההסבר הסוציו-לשוני".סופרת הילדים ריקה ברקוביץ מחזקת: "בשני העשורים האחרונים אני חשה שאיכות השפה ותרבות השפה נדחקים לטובת תרבות הרייטינג, שמערערת לאט כמה יסודות חשובים. הטכנולוגיה המתקדמת תורמת לקיצור התהליכים. לא צריך כבר לכתוב. הכל זמין. השפה מתקצרת לאייקונים וסימנים".
ד"ר צביה (ציקי) ולדן, בלשנית התפתחותית, טוענת שאין כאן תהליכי דלדול של השפה, אלא שינוי בהדגשים. כלומר, אובדנן של מילים בגלל כתיב שגוי והופעתן של מילות חלל רבות (אחלה, חבל על הזמן, בקטנה), שהן "ממלאות חלל וחלולות בעצמן", כדבריה. "מאידך, יש שטחים שמתפתחים ואיתם המון חידושי מילים. העברית משתנה".
הכל מתחיל מהגן, השפה משתרשת אצל ילדים ונספגת בסביבת הבית המיידית שלהם, אבל גן הילדים הוא הממסד הראשון האמון על הקניית השפה לילדים. "בתהליך התחדשות השפה,.להקריא ולקרוא ספרים טובים ואיכותיים לילדי הגן ובית הספר (לא רק בבית). לילדים יש יכולת לקלוט את מה שמתאים להם בכל רגע, זה הכישרון האדיר שלהם, ויש המון ספרים כאלה. ספרים שמספרים סיפורים הם שמעניקים את הקסם וחוויית הסיפור, וספרים שמתארים סיטואציות הם הספרים ששפתם נותרת להרבה שנים. ביאליק, מאיר שלו, לאה גולדברג, פניה ברגשטיין ועוד - הקלאסיקות הן היפות ביותר". הגן, על פי ד"ר ולדן, הוא המקום האידיאלי לצורך העניין, משתי סיבות. האחת, עיקר הלמידה מתרחש בין ילדים בני גילאים שווים. השנייה, "זה מה שעושים בגן, מקבלים חינוך. יש עזרים ויש הזדמנויות וסביבה מתאימה, וגן הילדים הוא גן עדן לילדים", היא מסבירה.
אך אנו הגננות צריכות לתת את הדעת: אולי באמת הדור הזה מתאים עצמו למציאות חדשה של טכנולוגיה שלטת, ולכן חשוב לשלב בין הדברים בין המציאות היומיומית המתוקשבת לבין חשיבות קריאת ספרים אוצר מילים וכו'.
http://kaye7.school.org.il/iritz/nira_hebrew.ppt